50 מיקרומטרים!
טין הוא משקע המורכב מגרגירים דקים מחול וגסים מחימר, והוא מוגדר לפי גודל הגרגירים. 50 המיקרומטרים המוצגים כאן הם גרגיר טין גס, בגבול העליון של הטין במערכת של משרד החקלאות של ארצות הברית (USDA). מיקרומטר הוא מיליונית המטר, ולכן 50 מיקרומטרים הם 0.05 מילימטרים.
הגודל הוא הקוטר הנומינלי של גרגיר אחד, המידה שבה ממיינים גרגירים למחלקות גודל. קיימות כמה מערכות של מחלקות גודל, והן קובעות גבולות שונים מעט זה מזה.
המדריך של USDA לסקרי קרקע מונה כטין גרגירים ברוחב 2 עד 50 מיקרומטרים. גרגירים קטנים יותר הם חימר, וגרגירים גדולים יותר, עד 2 מילימטרים, הם חול. גרגירים של 20–50 מיקרומטרים הם טין גס.
גיאולוגים משתמשים בסולם וונטוורת', שפורסם ב-1922, שבו הטין משתרע מכ-4 עד 62.5 מיקרומטרים. גרגיר של 50 מיקרומטרים נחשב טין בשתי המערכות.
קרחונים יוצרים טין. הם טוחנים את סלע היסוד שמתחתם לאבקה דקה הנקראת קמח סלע, המורכבת מחלקיקי סלע בגודל של טין. נחלי מי הפשרה סוחפים את רוב מה שהקרחון שוחק, וקמח הסלע שבהם נותן לנהרות קרחוניים את צבעם האפור.
גם הרוח מרימה טין. טין שנישא ברוח ושקע במרבצים עבים דיו כדי שאפשר יהיה לזהות אותם ולמפות אותם נקרא לס. עובי הלס יכול להגיע לעשרות רבות של מטרים, וחלק גדול ממנו התחיל כקמח סלע. רוב הלס הצטבר בתקופות קרחון, תקופות קרות שבהן יריעות קרח התפשטו, כשהיה יותר משקע רופף והאדמה הייתה יבשה יותר, עם יותר רוחות ועם פחות צמחייה.
בשטח, מדעני קרקע מעריכים כמה חול, טין וחימר יש בקרקע בעיקר לפי תחושה, בשפשוף בין האצבעות. חול מרגיש מחוספס, ואת גרגיריו אפשר לראות אחד אחד. טין מרגיש חלק, יבש או רטוב, ואת גרגיר הטין הבודד אי אפשר לראות בלי הגדלה. קרקעות עשירות בטין מקבלות שמות משלהן, כמו לום טיני.