100 מיקרומטרים!
העצם הקטן ביותר שאדם יכול להבחין בו בלי מיקרוסקופ או זכוכית מגדלת הוא ברוחב של כ-0.1 מילימטרים, או 100 מיקרומטרים. מיקרומטר הוא מיליונית המטר. זה גבול של הראייה האנושית, ולא עצם של ממש, והמספר משוער: הוא תלוי בעיניו של המתבונן, בתאורה ובמרחק שבו מחזיקים את העצם.
הגבול נובע מחדות הראייה, היכולת של העין לראות פרטים עדינים. אדם בעל ראייה תקינה, הנקראת 20/20, יכול להבחין בפרט הנפרש על דקת קשת אחת, שהיא חלק אחד משישים של מעלה. בטבלת בדיקת ראייה, כל קו באותיות בשורת 20/20 נפרש על זווית זו.
גודלו של הפרט שהזווית הזאת מכסה תלוי במרחק. אדם בעל ראייה אידיאלית יכול למקד את מבטו בעצמים הנמצאים במרחק של כ-25 סנטימטרים בלבד, מרחק הנקרא נקודת הקרוב. ב-25 סנטימטרים, דקת קשת אחת נפרשת על פני כ-73 מיקרומטרים. בעיגול כלפי מעלה מתקבל כ-0.1 מילימטרים, הגודל שספר הלימוד Microbiology של OpenStax מציין לעצם הנראה בלי מיקרוסקופ.
כמה גורמים מגדילים את הגבול. נקודת הקרוב מתרחקת עם הגיל, ולכן עיניים מבוגרות אינן יכולות לקרב עצמים קטנים אליהן כל כך. גם תאורה עמומה, ניגודיות נמוכה וקוצר ראייה או רחק ראייה שלא תוקנו פוגעים בחדות הראייה.
חדות הראייה מוגבלת בשלושה גורמים. אור מתפשט מעט כשהוא עובר דרך האישון, תופעה הנקראת עקיפה. האופטיקה של העין אינה ממקדת באופן מושלם, והפגמים האלה, הנקראים סטיות אופטיות, גם הם מטשטשים את התמונה. והרשתית, השכבה הרגישה לאור בחלק האחורי של העין, מתעדת את התמונה באמצעות תאים נפרדים, והמרווח ביניהם קובע גבול משלו.
הפרטים חדים ביותר במרכז הרשתית, שבו תאי חישת אור הנקראים חרוטים ארוזים במרווחים של כ-2.5 מיקרומטרים. במרחק של כמה דקות קשת בלבד מהמרכז, חדות הראייה כבר ירודה באופן מדיד. אישון ברוחב של כ-3–5 מילימטרים נותן את האיזון הטוב ביותר בין עקיפה לטשטוש.
הערך 0.1 מילימטרים מתאים להבחנה בפרטים, כמו קווי האותיות בטבלת בדיקת ראייה. משימות אחרות יכולות להגיע רחוק יותר. זיהוי אם קיימת נקודה או קו בכלל, או אם שני קווים אינם מיושרים, יכול להצליח גם בפרטים עדינים מגבול חדות הראייה התקינה. כדי להבחין בנקודה או בקו, די בכך שהם קיימים, ואין צורך באף אחד מהפרטים שלהם.