500 מיקרומטרים!
גרגר חול הוא חלקיק קטן של סלע, מינרל, קונכייה או אלמוג. גאולוגים מגדירים חול לפי גודל בלבד: כל גרגיר ברוחב של 0.0625 עד 2 מילימטרים. האתר מציג גרגיר ברוחב 0.5 מילימטרים, או 500 מיקרומטרים, הגודל שמפריד בין חול בינוני לחול גס. מיקרומטר הוא מיליונית המטר.
גבולות הגודל נובעים מסולם דירוג שפרסם סי. קיי. וונטוורת' ב-1922, וגאולוגים, ובהם הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, משתמשים בו מזה זמן רב כסטנדרט. גרגירים ברוחב 0.0625 עד 2 מילימטרים הם חול. גרגירים קטנים יותר הם סילט, עד כ-0.004 מילימטרים, וכל מה שקטן מזה הוא חרסית. גרגירים גדולים יותר הם חצץ.
הסולם מחלק את החול לחמש דרגות, וכל דרגה רחבה פי שניים מהדרגה שמתחתיה: דק מאוד, דק, בינוני, גס וגס מאוד. חול בינוני ברוחב 0.25–0.5 מילימטרים, וחול גס ברוחב 0.5–1 מילימטר. כדי למדוד דגימה, גאולוגים מנערים אותה דרך ערימת נפות, כשהרשת הרחבה ביותר למעלה. כל גרגיר נעצר ברשת הראשונה שדקה מכדי שיעבור דרכה.
חול מינרלי נוצר כשסלע מתפרק בתהליך בלייה, ומים ורוח מובילים את הגרגירים הרחק. גרניט, הסלע שמרכיב את רוב ההרים ביבשות, מתפרק לגרגירי קוורץ, פלדספר, נציץ ומגנטיט. קוורץ עמיד בפני בלייה ושכיח, ולכן החול ברוב חופי הים של ארצות הברית היבשתית הוא חול קוורץ.
בזלת, הסלע הכהה של זרמי לבה ואיים געשיים, אינה מכילה קוורץ. היא נשחקת לגרגירים שחורים, אפורים או חומים-אדמדמים. בחוף פפאקולאה באי הגדול של הוואי יש חול העשוי אוליבין, מינרל מבריק שנמצא בבזלת וצבעו נע מירוק זית ועד כמעט חום.
חול אחר מגיע מיצורים חיים. שלדי אלמוג, קונכיות וקוצי קיפודי ים עשויים בעיקר מסידן פחמתי. כשהחיות מתות, החלקים הקשים האלה נשחקים לחול בהתגלגלות הגלים ובטחינה של בעלי חיים כמו דגי תוכי.
גודל הגרגירים בחוף משקף את הגלים שעיצבו אותו. בחופים החשופים לגלים חזקים יש בדרך כלל גרגירים גדולים יותר מאשר בחופים רגועים יותר. גם בחופים תלולים יש נטייה לגרגירים גדולים יותר, מפני שגלים יכולים לזרוק חלקיקים גדולים גבוה במעלה המדרון. בחופים מישוריים יותר הגרגירים מתגלגלים הלוך ושוב ומתפוררים לחתיכות קטנות יותר.