530 פטהמטרים!
ערפילית הנשר היא ענן של גז ואבק שבו נוצרים כוכבים חדשים, במרחק של כ-5,500 שנות אור מכדור הארץ, בקבוצת הכוכבים נחש. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה אחת, כ-9.46 טריליון קילומטרים. החלק הבהיר של הערפילית רחב כ-56 שנות אור, או 530 טריליון קילומטרים, בנקודה הרחבה ביותר שלו. בלבה נמצאים עמודי הבריאה, עמודים גבוהים של אבק וגז.
לערפילית אין קצה חד, ולכן גודלה תלוי בכמה חלש יכול להיות הזוהר שנכלל במדידה. הקטלוג הכללי החדש של ערפיליות וצבירי כוכבים מציין שהמימד הארוך ביותר של ערפילית הנשר ושל צביר הכוכבים שלה הוא 35 דקות קשת. דקת קשת היא אחד משישים של מעלה, ולכן מדובר במעט יותר מחצי מעלה בשמיים.
כדי להפוך זווית בשמיים לרוחב נדרש לדעת את המרחק. טלסקופ החלל גאיה מדד את המרחקים של מאות כוכבים בצביר הכוכבים של הערפילית, ומיקם את הצביר במרחק של כ-5,500 שנות אור. במרחק הזה, 35 דקות קשת הן כ-56 שנות אור.
נאס"א מציינת שגודל הערפילית הוא 70 על 55 שנות אור ושמרחקה הוא 7,000 שנות אור. לפי המרחק הקרוב יותר שמדד גאיה, יוצא שהערפילית קטנה בכחמישית בערך. גז זוהר חלש יותר משתרע רחוק יותר: קטלוג משנת 1959 של ענני מימן זוהרים מציין שרוחבו של האזור כולו הוא 90 דקות קשת, או כ-145 שנות אור.
עמודי הבריאה מופיעים בכמה מהתמונות הידועות ביותר של טלסקופ החלל האבל. כוכבים חדשים נוצרים בתוכם, אך האבק מסתיר אותם באור הנראה. תמונות האינפרא-אדום של האבל רואות דרך האבק ומראות את הכוכבים הצעירים.
אור אולטרה-סגול מצביר של כוכבים צעירים מאיר את העמודים, ורוחות הכוכבים האלה שוחקות אותם לאט. עמוד נוסף של גז קר ואבק בערפילית, צריח באורך 9.5 שנות אור, ארוך יותר מפי שניים מהמרחק מהשמש לכוכב הקרוב ביותר אליה.
ערפילית הנשר ידועה גם בשם מסייה 16, או M16. השם הזה מכסה שני עצמים שהקטלוגים מונים בנפרד. האחד הוא הענן הזוהר, המסומן בקטלוג IC 4703. השני הוא צביר הכוכבים שבתוכו, NGC 6611.
האסטרונום השווייצרי ז'אן-פיליפ לואי דה שזו גילה את הערפילית ב-1745. את צביר הכוכבים אפשר לראות בטלסקופ קטן, אך הצפייה בעמודי הבריאה דורשת טלסקופ גדול ושמיים צלולים וחשוכים.