1,800 קילומטרים!
החומה הגדולה של סין היא שרשרת של חומות, מגדלי שמירה ומבצרים שנבנו לרוחב צפון סין במשך כ-2,000 שנים. לפי אונסק״ו, היא משתרעת משאנהאיגואן במזרח ועד ג'יאיוגואן במערב, שני מקומות הנמצאים במרחק של כ-1,800 קילומטרים זה מזה בקו ישר. מכיוון שהיא מורכבת מקטעים נפרדים רבים, אורכה הכולל גדול בהרבה. בסקר של ממשלת סין, שתוצאותיו הוכרזו ב-2012, נמדדו 21,196 קילומטרים.
החומה הגדולה אינה חומה אחת אלא חומות רבות, שנבנו בידי שושלות שונות, כלומר משפחות שליטים, לאורך הגבול הצפוני הישן של סין. אונסק״ו מכליל את החומה ברשימת אתרי המורשת העולמית מאז 1987. הוא מתאר אותה כמתחילה בשאנהאיגואן שבמחוז חביי וכמסתיימת בג'יאיוגואן שבמחוז גנסו. לפי קואורדינטות המפה שאונסק״ו מפרסם לשני המקומות האלה, המרחק ביניהם בקו ישר הוא כ-1,800 קילומטרים.
כשמודדים לאורך כל הקטעים, החומה ארוכה בהרבה. המינהל הממלכתי למורשת תרבות של סין סקר אותה החל מ-2007 והודיע ב-2012 שסכום קטעיה הוא 21,196.18 קילומטרים. תוצאה ראשונית שפורסמה ב-2009 נתנה 8,850 קילומטרים, ואונסק״ו מציין כיום סך של יותר מ-20,000 קילומטרים. לפני הסקר נשענו ההערכות לגבי האורך בעיקר על תיעוד היסטורי.
חומות שנועדו להרחיק פולשים מהצפון נבנו בסין במשך מאות שנים לפני שהמדינה אוחדה. בסביבות 220 לפנה״ס, בימי הקיסר הראשון, צ'ין שי הואנג, חוברו קטעי חומות קדומות יותר למערכת הגנה אחת. שושלות מאוחרות יותר בנו אותה מחדש והרחיבו אותה עד שושלת מינג (1368–1644), שבימיה, לפי אונסק״ו, הפכה החומה הגדולה למבנה הצבאי הגדול ביותר בעולם.
מלבד החומות עצמן, החומה הגדולה כוללת מגדלי שמירה, מחסות, שבילי סוסים, מבצרים ומעברים. הקטעים הקדומים נבנו בעיקר מאדמה מהודקת (אדמה ואבנים דחוסות היטב) ומעץ. בונים מאוחרים יותר השתמשו גם בלבנים ובאבן מסותתת. הסקר של 2012 ספר 43,721 אתרים השייכים לחומה, ודיווח שרק 8.2% מהחומה המקורית נותרו שלמים.
טענה נפוצה אומרת שאפשר לראות את החומה הגדולה מהירח, שנמצא במרחק של כ-384,400 קילומטרים, אך אי אפשר. הטענה הופיעה בקריקטורה של ריפליס ב-1932, והיא עדיין מופיעה בתיאור של אונסק״ו לחומה. גם ממסלול נמוך, שמתחיל בגובה של כ-160 קילומטרים, קשה להבחין בחומה. האבן והחימר שלה קרובים בצבעם לקרקע שסביבה.
אפשר להבחין בחומה ממסלול רק בתנאים מסוימים, למשל כשהשמש נמוכה והחומה מטילה צללים ארוכים. האסטרונאוט הראשון של סין, יאנג ליוויי, אמר לעיתונאים אחרי הטיסה שלו ב-2003 שלא ראה אותה. ב-2004 צילם לירוי צ'יאו חלק ממנה מתחנת החלל הבין-לאומית דרך עדשה חזקה, ומומחי נאס״א אישרו אחר כך שנראה שהתצלום מראה את החומה.