1 מטר!
תולעת האדמה הענקית של גיפסלנד, Megascolides australis, היא אחת מתולעות האדמה הגדולות ביותר הידועות. אורכם של תולעים בוגרים הוא בממוצע כמטר אחד, והארוכה ביותר שנמצאה, נכון ל-2026, הייתה באורך של כ-2 מטרים. היא חיה רק באזור קטן בדרום גיפסלנד ובמערב גיפסלנד, במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה.
לתולעת אדמה אין אורך קבוע. גופה מתארך ומתכווץ כמו אקורדיון, ובהתאם לשאלה אם התולעת מתוחה או רפויה, אורכה יכול בקלות להכפיל את עצמו. מסיבה זו מדענים רואים במשקל מדד אמין יותר לגודל. תולעים בוגרים שוקלים בממוצע כ-200 גרם, והכבדה ביותר שנמצאה שקלה עד 400 גרם.
יש דיווחים המתארים תולעי אדמה ענקיים של גיפסלנד באורך של יותר מ-3 מטרים. ביברלי ואן פראג, מדענית שחוקרת את התולעת מזה 30 שנה, סבורה שהדיווחים האלה מוגזמים. ייתכן שמקורם בתולעים שנמדדו בזמן שהיו מתוחים.
מודדים שסקרו קו רכבת מצאו את הדגימה הראשונה הידועה בשנות ה-70 של המאה ה-19, ובתחילה חשבו אותה בטעות לנחש. פרדריק מקוי, מנהל המוזיאון הלאומי של ויקטוריה, תיאר את התולעת ב-1878 כמין חדש של תולעת אדמה.
התולעת נמצאת באזור בשטח של כ-400 קילומטרים רבועים, ובתוכו רק בכיסים מפוזרים של אדמה חרסיתית לחה. מושבות נמצאות בעיקר על גדות נחלים ועל מדרונות תלולים הפונים דרומה. התולעים חיים במחילות, מסמוך לפני השטח ועד עומק של 1–1.5 מטרים, ועולים אל מעל פני האדמה רק כשגשם כבד מציף את המחילות. אחת הדרכים לאתר מושבה היא להקשיב לקול הגרגור שהתולעים משמיעים כשהם נעים במחילותיהם הרטובות.
חלק מתולעי האדמה מטילים עד 1,000 פקעות ביצים בשנה. תולעת האדמה הענקית של גיפסלנד מייצרת פקעת גדולה אחת, באורך 4–9 סנטימטרים, שמכילה תולעת צעירה אחת. התולעת הצעירה זקוקה לכשנה כדי לבקוע, ועשויה להזדקק לכמה שנים נוספות כדי להיות בוגרת. בסביבה מוגנת היו תולעים שחיו 10 שנים.
הרבייה האיטית של התולעת, גופה השביר ויכולת התנועה המוגבלת שלה גורמים לכך שמושבה אינה מתאוששת בקלות כשהאדמה שלה נחפרת, מתייבשת או מוצפת. נכון ל-2026, המין מסווג כפגיע (Vulnerable) בידי הממשלה הלאומית של אוסטרליה וכבסכנת הכחדה (Endangered) בוויקטוריה.